פסק-דין בתיק ת"א 4336-04

1.         בפניי תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי כספי לתובע בסך 150,000 ש"ח ולחיוב הנתבעים בפרסום התנצלות, תיקון והכחשה בעמודו הראשון של עיתון "אלסינארה" בגין הוצאת לשון הרע שגרמו לתובע, כטענתו. כן עותר התובע לחיוב הנתבעים לפרסם את דבר ההתנצלות בעמוד הראשון של אתר האינטרנט של העיתון, זאת במשך 5 ימים. כן עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום הוצאות לדוגמה ובשכר טרחת עורך דין.

מבוא :

2.         מהות התביעה שבפניי הינה שתי כתבות אשר פורסמו על ידי הנתבעים בעיתון "אלסינארה" ובעמוד הראשון של אתר האינטרנט של העיתון, בגין אירוע בו התובע היה מעורב ביום 11.4.04.

הצדדים לתביעה

3.       בכתב התביעה המקורי נתבע גם עיתון אלסינארה. לבקשת התובע, הוריתי ביום 11.12.06 על מחיקת עיתון אלסינארה (הנתבע 1) מכתב התביעה המקורי.

4.       זאת ועוד, בכתב התביעה המקורי נתבע גם מר לוטפי משעור, משהלך לעולמו תוקן כתב התביעה בכך שהוספו שתיים מיורשותיו של הנתבע 4 כנתבעות נוספות, ואריא משעור ויארה משעור (הנתבעות 6-7). בהקשר זה ביום 29.3.07, בהסכמת הצדדים, הוריתי על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 4,6,7.

5.       כמו כן, בכתב התביעה המקורי נתבע גם מר ראיד דגש, ממשטרת ישראל,לשכת התנועה בנצרת (הנתבע 5). מר דגש שלח הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2 וכנגד מר זכריא חסן. ביום 29.11.07, לאחר שהתקבלה הודעה בדבר הסדר בין התובע לנתבע 5 ולאחר שעיינתי בהודעה שהוגשה וסומנה ב/1, ניתנה החלטה ולפיה, קיבל ההסדר ב/1 תוקף של פסק דין. להדגיש, כי פסק דין זה הינו פסק דין חלקי אשר ניתן אך בעניינו של הנתבע 5.

6.       לאור כל האמור לעיל, הרי שהתביעה כנגד הנתבעים 1,4,6,7 נמחקה, בעניינו של הנתבע 5 ניתן פסק דין חלקי ולפיכך  הרי שפסק דין זה מתייחס אך לנתבעים 2 ו- 3.

ההסכמה הדיונית

7.       בדיון אשר התקיים בפניי ביום 14.9.10 ולאחר שנשמעו חלק מראיות הצדדים, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה, בהתאם להוראת סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ולפיה, העדויות שישמשו את בית המשפט לצורך פסיקתו תהיינה אך ורק עדותה של הגב' לובנה אשתיווי, עדותו של התובע ועדותו של מר זכריה חסן, אשר ייחקר ביום 15.9.10. עוד הוסכם, כי בית המשפט ינמק בקצרה את פסיקתו, במסגרת פסק הדין שיינתן במתווה שנקבע לעיל. הסכמה דיונית זו, קיבלה תוקף של החלטה.

8.       בדיון אשר התקיים בפניי ביום 15.9.10, ובהתאם להסכמה הדיונית כאמור, נשמעה עדותו של מר זכריה חסן. כן ניתנה החלטה ולפיה הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב. סיכומי הצדדים מונחים בפניי.

טיעוני הצדדים :

9.         לטענת התובע, הפרסומים נשוא תובענה זו היו בלתי אובייקטיביים והנתבעים ניצלו את המידע שהגיע לידם והלבישו עליו סיפור דמיוני, סנסציוני ושקרי, אותו הם ניפחו לממדים מפלצתיים, כדי לפגוע במעמדו ובשמו הטוב של התובע. עוד טוען התובע, כי הנתבעים שפכו את דמו בפרסומים אלה, הוציאו את דיבתו רעה בחוסר תום לב מתוך כוונת זדון וכמסע לחיסול חשבונות ונקמנות אישיים.

10.        לטענת התובע, פרסומים אלה פגעו ופוגעים בתדמיתו של התובע, השפילו אותו והטביעו בו אות קין, עמה הוא מסתובב עד עצם היום הזה.

11.        כך טוען התובע, כי לצורך השגת מטרותיהם, ניצלו הנתבעים את כוחם, מעמדם ושליטתם בעיתון רב תפוצה. כך טוען התובע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, אשר בא לידי ביטוי הן במסגרת הפרסומים והן במסגרת ניהול ההליך המשפטי כאן.

12.        בשל אלה, טוען התובע, כי על הנתבעים ביחד ולחוד לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, כמפורט בסיכומיו.

13.        לטענת הנתבעים, הרי שעל התובע לחזור בו מתביעתו זו, זאת ממספר נימוקים. ראשית מפנים הנתבעים לתיק אחר שהתקיים בין הצדדים בבית משפט השלום בחיפה ולהליכים אשר התקיימו שם. עוד מפנים הנתבעים להתנהלות התובע, כפי שהדבר עלה במהלך חקירתו בבית המשפט. מוסיפים וטוענים הנתבעים, כי במהלך חקירת התובע ורעייתו הוברר, כי הפרסומים נשוא התובענה הינם פרסומי אמת. בהקשר זה מדגישים הנתבעים, כי עסקינן בפרסומים "מותרים", המושתתים על עובדות נכונות.

14.        מוסיפים וטוענים הנתבעים, כי במקרה דנן ובנוסף להגנות המנויות בחוק, הפרסומים דנן נהנים מהגנת "אמת דיברתי" וכי הפרסום הינו בבחינת חזרה על מה שנאמר, או פרסום מה שפורסם ומהווה ראי של המציאות. כן טוענים הנתבעים, כי ישנו עניין ציבורי בפרסומים, במיוחד כשמדובר באישיות ציבורית ובהליכים משפטיים, לרבות פליליים, שבפרסומם קיימת תועלת ציבורית רבה ויתרון לכלל החברה, לרבות קבלת מידע על פעילות עבריינית, במיוחד כשפעילות זו נעשית במקום ציבורי. משכך, בפרסומים דנן יש משום תועלת רבה לחברה, והם משרתים את זכות הציבור לדעת.

15.        כן טוענים הנתבעים כי הם פעלו על פי חובתם המוסרית, החברתית והחוקית, המוטלת עליהם מכוח מערכת היחסים האמינה שבינם לבין הקוראים. לחלופין טוענים הנתבעים, כי הפרסומים נהנים מהגנת "תום הלב" וכי מוטלת עליהם החובה המוסרית או החברתית למסור מידע מלא לקוראים, לרבות מידע אודות הליכים משפטיים וכתבי בית דין. כן טוענים הנתבעים, כי הפרסום הינו בבחינת "פרסום מותר" כשהגדרתו של זה בחוק, ומהווה העתק או תמצית של פרסום הפתוח לעיון על פי חוק.